ורשה המדריך המלא למטייל העצמאי מסלול יהודי

Jaktorowska 6, 01-202 Warszawa

טל:  226327525

יחד עם סטפניה וילצ'ינסקה (1942-1886), ייסד וניהל קורצ'אק את "בית היתומים", בית חינוך בוורשה לילדים יהודים שהוקם ומומן על ידי העמותה היהודית "עזרה ליתומים", ופעל ברחוב קרוכמלנה 92 (היום רחוב יאקטורובסקה 6). בית היתומים החל את פעילותו ב-7 באוקטובר 1912.

לשמיעה לחצו:

Okopowa 49/51, 01-063 Warszawa

טל: 228382622

בית הקברות היהודי ברחוב אוקופובה (Okopowa) שברובע וולה (Wola) בוורשה בירת פולין (שמו הוא "בית העלמין גנשא", וביידיש: "דער גענשער בית עלמין"; מכונה גם "בית הקברות אוקופובה"), הוא בית הקברות היהודי השני בגודלו בפולין, החשוב שבכ-1400 בתי העלמין שבמדינה, ואחד מהגדולים ביותר בעולם. נוסד בשנת 1806 (ה'תקס"ו).

בית הקברות מתפרס על פני שטח של 83 אקרים (כ-336 דונם), הוא בנוי במשבצות, מחולק ל-17 רחובות ו-72 שבילים, ומאכלס כ-200,000 קברים מסומנים, וכן קברי אחים של מתי גטו ורשה. בסך הכל קבורים בו כחצי מיליון יהודים, ובהם אישים בולטים רבים.

בבית הקברות, שמאז שנות ה-40 הלך והתכסה צמחייה צפופה, קבורים רבים מהמנהיגים ואנשי הרוח של יהדות ורשה, ובהם אדמו"רים כדוגמת רבי יצחק יעקב מביאלא ורבי מרדכי יוסף אלעזר ליינר מראדזין, אדמו"רי חסידות וורקא וחסידות אמשינוב, האדמו"ר רבי ישראל ממודז'יץ, האדמו"ר ר' דוד בורנשטיין מסוכטשוב ועוד רבים; הרבנים הנצי"ב מוולוז'ין, רבי חיים מבריסק, המהרא"ל צינץ ורבניה הראשיים של ורשה: שלמה זלמן ליפשיץ, חיים דוידזון ודב בר מייזלס; הסופרים אברהם שלום פרידברג, סופרי יידיש כש. אנסקי, י"ל פרץ ויעקב דינזון; יוצר שפת האספרנטו לודוויג זמנהוף; שחקנית התיאטרון אסתר רחל קמינסקה; ההיסטוריונים מאיר בלבן ושמואל אדלברג וראש היודנראט בגטו ורשה אדם צ'רניאקוב. פעילת המחתרת פולה אלסטר שלחמה במרד גטו ורשה נקברה בבית הקברות.

בבית הקברות כמה מצבות מעשה ידיו של הפסל היהודי-פולני הנודע אברהם אוסצ'גה, בהן: "מאוזוליאום שלושת הסופרים" (מכונה גם "אוהל פרץ" – קברם של י"ל פרץ, יעקב דינזון וש. אנ-סקי); קברו של זיגמונט ביחובסקי, קברה של פרנצ'ישקה אייגר; קברו של אדולף פרץ; קברו של יוסף איזביצקי;וקברו של הירש דוד נומברג

לשמיעה לחצו:

Stawki 10, 00-178 Warszawa

אוּמְשְלַגְפְּלָץ (בגרמנית: Umschlagplatz, "כיכר המסירה", "כיכר השילוח" או "כיכר השילוחים", ובנוסף נקראה "כיכר הנעלמים" כיוון שמשם לא הייתה דרך חזרה) הוא כינויה של רחבה בגבולו הצפוני של גטו ורשה, ברחוב סטאבקי (Stawki), בין בית החולים היהודי לבין מפקדת הגסטפו, אשר קישרה בין הגטו ובין החלק הפולני של העיר ורשה עד לסוף מלחמת העולם השנייה.

עם תחילת העברת יהודי הגטו אל מחנה ההשמדה טרבלינקה (על גבולה המזרחי של פולין) ב־22 ביולי 1942, החליטו הנאצים להשתמש בכיכר כמקום שבו ירוכזו היהודים לפני העמסתם, 100 עד 120 איש לקרון, על רכבות המשא שיובילו אותם אל מחנה ההשמדה. כ־7,000 יהודים הועברו בכל יום, עד לתום ההעברה שבעה שבועות לאחר מכן, ב־12 בספטמבר 1942. בסך הכול הועברו כ־265 אלף יהודים.

כינוי הכיכר אינו קשור בהכרח להעברת היהודים למחנות ההשמדה, שכן גם לפני תחילת השילוחים שימשה הכיכר נתיב ההובלה הרשמי היחיד של סחורות ומצרכים אל הגטו וממנו.

לשמיעה לחצו:

Miła 18 (Bunkier Anielewicza)

מילא 18 (פולנית Miła 18 - "מיווה 18") היה מקלט ששימש כבונקר עבור מפקדת הארגון היהודי הלוחם, קבוצת מחתרת יהודית שפעלה בגטו ורשה בפולין במהלך מלחמת העולם השנייה.

בשנת 1943 נבנה הבונקר ברחוב מילא 18 על ידי מבריחים מהעולם התחתון. לוחמי אי"ל הגיעו אליו לאחר שהבונקר שלהם, ברחוב מילא 29, התגלה. המבריחים המקוריים אף סייעו והדריכו את חברי הארגון.

ב-8 במאי 1943, שלושה שבועות לאחר תחילת מרד גטו ורשה, הותקף הבונקר על ידי הנאצים, כשבתוכו כ-300 בני אדם. המבריחים נכנעו, אולם מפקדי אי"ל, ובהם מרדכי אנילביץ', מנהיג המרד, המשיכו בלחימה. כוחות גרמנים ואוקראיניים זרקו גז מדמיע למקלט כדי לאלץ את שוכניו לצאת החוצה. אנילביץ', חברתו מירה פוכרר ורבים מאנשיו ביצעו התאבדות המונית על ידי בליעת גלולות ציאניד כדי לא להיכנע. כמה עשרות לוחמים ובהם מארק אדלמן, סגנו של אנילביץ' ומיכאל רוזנפלד שהיה במפקדת אי"ל, הצליחו לצאת מיציאה אחורית ולאחר מכן להימלט אל רחוב פרוסטה בצד הפולני (Aryan Side) בעזרת לוחם אי"ל שמחה רותם (קאז'יק).

גופותיהם של הלוחמים היהודים לא הוצאו מהבונקר לאחר המלחמה, והמקום זכה למעמד של אנדרטת מלחמה. בשנת 1946 הוקמה אנדרטה בשם "התל של אנילביץ" שעשויה מהריסות בתי מילא. בראש התל הונחה אבן הנצחה עם כיתוב בפולנית, יידיש, ועברית.

לשמיעה לחצו:

Mordechaja Anielewicza 6, 00-157 Warszawa

טל: 224710301

המוזיאון לתולדות יהודי פולין (בפולנית: Muzeum Historii Żydów Polskich) הוא מוזיאון השוכן בוורשה בירת פולין, המציג את ההיסטוריה של יהדות פולין. המוזיאון ממוקם בשטח שבו נמצא בעבר גטו ורשה, במקום שבו ניצב בניין מפקדת היודנראט, ליד רחוב אנילביץ' ומול האנדרטה לזכר גיבורי גטו ורשה של הפסל נתן רפופורט.^[1]

הקמת המוזיאון

הרעיון להקים מוזיאון שיוקדש להיסטוריה של יהודי פולין נולד עוד ב-1997, וכבר באותה שנה הפשירה עיריית ורשה למטרה זו את השטח היחידי בתחומי הרובע היהודי לשעבר שנותר לא בנוי. המוזיאון נוסד רשמית בשנת 2005. ב-2007 החל לפעול המרכז החינוכי של המוזיאון, המארגן קורסים וסדנאות בפולין. ביוני 2007 נערך טקס הנחת אבן הפינה, במעמד נשיא פולין לך קצ'ינסקי ומכובדים אחרים. באפריל 2012, הקמת המוזיאון נקלעה למשבר ניהולי וכספי, לאחר שהיו חסרים כעשרה מיליון דולרים למימון השלמת המבנה.

עיריית ורשה וממשלת פולין כיסו כשני שלישים מהוצאות הבנייה, בשווי 60 מיליון דולר. תורמים שונים גייסו כ-30 מיליון דולר. בין התומכים בהקמת המוזיאון הייתה גם ממשלת גרמניה, שתרמה בשנים 2006–2007 חמישה מיליון אירו למטרה זו. המוזיאון נפתח לקהל באפריל 2013. שנה לאחר מכן ערך המוזיאון תחרות לעיצוב אנדרטה לחסידי אומות העולם הפולנים

תצוגות המוזיאון

חלל המוזיאון מכיל תערוכות מתחלפות (1,300 מ"ר) ותצוגה קבועה (4,300 מ"ר). תצוגת הקבע מציגה אלף שנות היסטוריה של יהודי פולין, שהייתה הקהילה היהודית הגדולה ביותר בעולם, ומחולקות לשמונה חללים נפרדים לפי תקופות היסטוריות: יהדות פולין בימי הביניים, באיחוד הפולני-ליטאי, בימי הרפובליקה הפולנית השנייה, בשואה ובתקופה שלאחריה.

במקום ניתן לקבל הסבר קולי על כל תחנה במוזיאון בעזרת מכשיר, ההסבר הקולי ניתן בשפות שונות בניהן גם עברית.

שמונת האגפים הם:

יער – אגף המספר על בריחת היהודים מהרדיפות במערב אירופה ובואם לפולין. בעקבות זאת הפכה פולין באלף השנים הבאות לבית האירופי הגדול ביותר עבור הקהילה היהודית.

מפגשים ראשונים (ימי הביניים) - אגף המוקדש למתיישבים היהודים הראשונים בפולין. מוצג בו דמותו של אברהם בן יעקב, נוסע, סופר ודיפלומט יהודי מקורדובה בן המאה ה-10, שעבודתו ידועה כתיאור האמין הראשון של המדינה הפולנית תחת מיישקו הראשון, השליט ההיסטורי הראשון של פולין. באגף מוצגים גם הפסוקים הראשונים שנכתבו ביידיש בספר תפילה משנת 1272.

תור הזהב (המאות ה-15 וה-16) - באגף זה מתואר כיצד התארגנה הקהילה היהודית במאות ה-15 וה-16 ומה התפקיד שמלאו היהודים בכלכלת המדינה. אחד האלמנטים החשובים ביותר הוא מודל אינטראקטיבי של קרקוב ויהודי קז'ימייז', המציג את התרבות העשירה של הקהילה היהודית המקומית. על פי המתואר, סובלנות דתית הפכה את המקום ל"גן עדן יהודי". תור הזהב של הקהילה היהודית בפולין הסתיים בפוגרומים שהתרחשו במהלך מרד חמלניצקי, אירועים המונצחים בלהבת אש סמלית.

לקראת המדינה (המאות ה-17 וה-18) – באגף זה מוצגת ההיסטוריה של יהודי פולין עד תקופת החלוקה. היא מציגה דוגמה של עיר ספר טיפוסית שבה יהודים היוו חלק משמעותי מכלל האוכלוסייה. החלק החשוב ביותר של התערוכה הוא שחזור של גג התקרה מעץ של בית הכנסת בעיר גבוז'דיאץ (Gwoździec_Synagogue), שהייתה בעבר בדרום פולין והיום נמצאת באוקראינה.

מפגשים עם המודרנה (המאה ה-19) – באגף זה תוצג תקופת החלוקה, כאשר היהודים היו שותפים לגורלה של החברה הפולנית שהתחלקה בין אוסטריה, פרוסיה ורוסיה. התערוכה כוללת את התפקיד שמלאו יזמים יהודים במהפכה התעשייתית בפולין, כיצד השתנה אורח החיים היהודי-מסורתי ותחומי החיים האחרים, והתפתחותם של תנועות חברתיות חדשות, דתיות ופוליטיות בקרב היהודים. תקופה זו כוללת גם את הופעתה של האנטישמיות המודרנית, שעמה יהודי פולין נאלצו להתמודד.

הרחוב (בין שתי מלחמות העולם) - האגף מוקדש לתקופת הרפובליקה הפולנית השנייה, שנראית - חרף האתגרים שהמדינה הצעירה נאלצה להתמודד עמם - כתור זהב שני בהיסטוריה של יהודי פולין. האגף מציג את האירועים הפוליטיים החשובים ביותר של התקופה בין שתי מלחמות העולם, ומדגיש את התרבות היהודית בפולין: קולנוע יהודי, תיאטרון וספרות.

שואה – אגף זה מציג את זוועות השואה, שהביאה למותם של כ-90% מ-3.3 מיליון היהודים הפולנים, במוצגים שונים כגון תיאור החיים בגטו ורשה, כולל ארכיון "עונג שבת" של עמנואל רינגלבלום. התערוכה גם מציגה תגובות שונות של פולנים לנוכח השמדת היהודים.

לאחר המלחמה - האגף האחרון מציג את התקופה שלאחר 1945, כאשר רוב ניצולי השואה היגרו מפולין, בעיקר בגלל ההשתלטות הסובייטית לאחר המלחמה והמסע האנטישמי בחסות המדינה בשנת 1968, שנערך על ידי השלטונות הקומוניסטיים. סיומה של השליטה הסובייטית בשנת 1989 מוצגת כמועד תחייתה של קהילה יהודית קטנה אך דינמית בפולין.

ב-2009 השיק המוזיאון את פורטל האינטרנט "השטעטל הווירטואלי", הפועל בפולנית, אנגלית, גרמנית ועברית, ומכיל סקירה היסטורית, סטטיסטיקה, מפות ותמונות של אלפי העיירות היהודיות. מנהלי הפורטל שואפים שהוא יכלול מידע על כל קהילה יהודית שהתקיימה בפולין, עד הזעירה שבהן.

בניין המוזיאון, מבנה מודרני עשוי אבן וזכוכית, תוכנן על ידי האדריכלים הפינים ריינר מהלמקי (Mahlamäki) ואילמרי להדלמה (Lahdelma).

האטרקציה המרכזית של הבניין היא הכניסה לאולם המרכזי. האולם המרכזי יוצר חומה גבוהה, גלית. החלל הריק מסמל את הסדקים בהיסטוריה של יהודי פולין. הוא דומה בצורתו לערוץ, אשר יכול גם להידמות לקריעת ים סוף של בני ישראל במצרים. במוזיאון כמעט 13,000 מטרים רבועים של שטח ובו, מלבד תערוכת הקבע, גם אולם רב תכליתי עם 480 מושבים, חדרי תצוגה זמניים, מרכז חינוך, מרכז מידע, חדר משחקים לילדים, בית קפה וחנות.

לשמיעה לחצו: